וִידֵאוֹ: משוכות העומדות בפני מאגרי תרופות ללא מרשם
2023 מְחַבֵּר: Peter Bradberry | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-05-21 22:33
תוכניות המחוקקות על ידי המדינה לתרומת סמים שאינם בשימוש זכו להצלחה מוגבלת.
האמריקנים מוציאים חלק מהפגיעה הלא צפויה בתרופות. מאגרים מסוימים מקבלים תרופות לסרטן בלבד; אחרים לוקחים את כל המרשמים (מינוס סמים ועזרי שינה). יש מדינות המקבלות גלולות שאינן בשימוש מארונות התרופות הביתיות, ואילו אחרות, כאמצעי בטיחות, מאפשרות תרומות רק ממתקנים מקצועיים כמו בתי אבות.
על פי הכללים, איווה אספה יותר מ -300,000 כדורים בשווי קמעונאי בערך עם פוטנציאל התרגול. על פי האגודה האמריקאית לסרטן, נכון ליוני 2008 רק לשליש מהמדינות עם חוקי מאגר היו תוכניות שוטפות.
חלק מהבעיה הוא כסף: בתי מרקחת המקבלים תרומות אינם רוצים לשאת בעלות של פינוי פסולת מסוכנת אם התרופות אינן בשימוש. ללא קוד החזר לטיפול ועיבוד תרופות תרומות, בתי מרקחת צריכים להיות מוכנים לפעול כמאגר על בסיס צדקה לחלוטין. ולמרות אות החוק, רוקחים רבים חוששים מתביעות אם התרופות מתגלות כלא תקינות. אחסון התרופות, במיוחד כאשר נדרש קירור, מציב גם את הבעיות והעלויות שלה.
רופאים עצמם הרגישו נרתעים מלהפנות מטופלים לעבר המאגרים. רבים רואים בתרופות תרופות מסוכנות מדי מכיוון שלא ניתן לקבוע את אילן היוחסין שלהם. "אנחנו לא נותנים שום תרופה לאף אחד בלי לדעת בדיוק איפה זה היה כל הזמן", אומר רוג'ר ליונס, המטולוג ואונקולוג פרטי בסן אנטוניו, הרואה בתהליך דומה למילוי מרשמים באינטרנט או בבתי מרקחת זרים. "אני אחראי בסופו של דבר לוודא שמטופל המטופל בי מקבל את התרופה הנכונה, ולכן אני לא לוקח את הסיכון." ליונס רואה גם צורך מועט במאגרים: "ישנם מעט מאוד חולים שאיננו יכולים לקבל תרופות בחינם אם הם לא יכולים להרשות זאת לעצמם אחרת.".
גם חוסר היכולת להבטיח אספקה מוכנה. דאג אנגלברט, המפקח על תוכנית מאגרי התרופות של ויסקונסין, מציין כי חולים עלולים לסבול מפער שעלול להזיק בטיפול אם בבית מרקחת יש תרופה שתרמה חודש אחד אך לא בחודש הבא. רופאים, לדבריו, "עשויים לחשוש עם מאגר מכיוון שזה לא אספקה מובטחת."
אנגלברט מביא חלק מהדרישות המשפטיות כאל פוגעות בתועלת של תוכניות אלה. לדוגמא, אי הכללת תרופות עקב שתוקפן יפוג תוך פחות מחצי שנה, מה שמקטין באופן דרמטי את היצע התרומות הזכויות, עשויה להיות זהירה מדי מכיוון שרבים מהתרופות יידרשו ויישמשו היטב במסגרת פרק זמן זה. מכיוון שלא ניתן לשבור את החותם הברור, אפילו בקבוק כמעט מלא לא ניתן. הדרישה מגבילה למעשה את התרומות לכדורים החתומים באריזות שלפוחיות - מה שמכונה אחרת בתעשייה כאריזות במינון יחיד.
"יש מעט מאוד תרופות הנמצאות באריזה של מנה יחידה", מעיר אנגלברט, "ולכן מעט מאוד זכאים לתרומה." בנוסף, היעדר המימון הופך תוכניות רבות למסורבל. ללא מאגרי מידע של בתי מרקחת המשתתפים והמלאי הנוכחי שלהם, למשל, הנמענים הנדרשים צריכים להתקשר לכל סניף רשום כדי לברר אם המרשם שלהם זמין.
כדי להגביר את התועלת בחוקי המאגר, יועצי בריאות, רוקחים ומתנדבים השתמשו באסטרטגיות שונות. חלק מהמרפאות משלבות מאגרים בתוכניות העזרה המתמשכות שלהם לחולים. מאמצים אחרים מתמקדים בתרופות ספציפיות, כגון תרופות בעלות עלות גבוהה לסרטן שהמטופלים בהן לעיתים קרובות אינם סובלניים.
חינוך הוא גם המפתח: דלפקים בבתי מרקחת יכולים לספק מידע על מה הצרכנים יכולים לעשות בתרופות שאינן בשימוש. וכפי שאנגלברט מציין, התמודדות עם נושאי אריזה מראש - כמו שימוש מוגבר בחותמות שלפוחיות - עשויה לעזור לספק את דרישות האבטחה.
מומחים רבים ומטופלי מטופלים נותרים אופטימיים ביחס למאגרי תרופות. שרה ברבר, שהיא אנליסטית מדינית בכירה באגודה האמריקאית לסרטן, מציינת כי המגמה הארצית מעידה על צורך מובהק. התוכניות הללו, היא חושבת, "יהפכו להרבה יותר קלות ושימוש הרבה יותר בעתיד."