וִידֵאוֹ: העבירו את זה הלאה: ילדים יכולים לרשת הרפס באמצעות DNA של ההורים
2023 מְחַבֵּר: Peter Bradberry | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-05-21 22:33
מחקר חדש מצביע על כך שהורים עשויים להעביר את הזיהום לילדיהם בחומר הגנטי שלהם.
ילד שבור מהבלוק הישן, ילד יורש מספר רב של תכונות הוריו, כגון צבע עיניים ושיער. אך עדויות חדשות מצביעות על כך שהורים עשויים גם להעביר וירוס נפוץ לצאצאיהם בתורשה. החוקרים מעריכים כי לאחד מכל 116 הילודים עלולים להיות זיהומי הרפס וירוס 6 (HHV-6) אנושיים שמקורם כאשר הנגיף הכניס את החומר הגנטי שלו לזה של ה- DNA של הוריהם.
HHV-6 הוא הנגיף שאחראי על רוזולה - זיהום קל בילדות וכתוצאה מכך חום גבוה ולפעמים קשור לפריחה. במקרים נדירים הזיהום מלווה בהתקפים כמו גם סיבוכים נשימתיים ומערכת העיכול. עד גיל שלוש כמעט כל הילדים רכשו את הנגיף, ככל הנראה עבר ברוק המטפלים או ילדים אחרים.
בערך אחוז אחד מכל התינוקות בארה"ב נולדים עם זיהומים ללא תסמינים. מדענים האמינו זה מכבר שהם נדבקו ברחם כאשר חלקיקים נגיפיים מאמותיהם ההרות חצו את מחסום השליה. אך מחקר שפורסם לאחרונה ב- Pediatrics מתעד מנגנון חדש להדבקה בו HHV-6 המשולב ב- DNA של ההורים מועבר לאחר ההתעברות.
לאחר זיהום בילדות HHV-6 נותר סמוי בגוף האדם, אם כי הוא עשוי להפעיל מחדש בחולים עם פגיעה חיסונית, העלול לגרום לסיבוכים, כגון דלקת ריאות או דלקת המוח (דלקת במוח ובחוט השדרה). בפחות מאחוז אחד מכל המבוגרים, הנגיף יכול גם להחליק בשקט את ה- DNA שלו לגנום האנושי, מה שמאפשר לאמהות ואבות להעביר את HHV-6 לצאצאיהם אם הכנסות אלו קיימות בביציות או בזרעיהן.
לצורך המחקר החוקרים בדקו 254 ילדים, בגילאי הילוד ועד גיל 3, עבור סימנים לזיהום מולד ב- HHV-6. מתוך 43 התינוקות שנמצאו כמאוחסנים בזיהום, שישה נדבקו בו דרך השליה, ואילו הנותרים 37 נדבקו בו מנגיף משולב כרומוזומלי. תינוקות שירשו את הנגיף מדנ"א של אחד ההורים הפגינו רמות גבוהות של נגיף במערכת שלהם עם שתן, דם ואפילו זקיקי שיער שנבדקו חיוביים.
"עם שילוב כרומוזומלי, לכל התאים יש את הנגיף מההתחלה", אומרת סופרת המחקר הבכירה קרוליין הול, רופאת ילדים באוניברסיטת רוצ'סטר. אבל, היא מוסיפה, לא ברור אם קיומו של הנגיף במהלך ההתפתחות משפיע על בריאות הילד. אפילו היכולת של HHV-6 משולב להעתיק ייצור וירוס זיהומי חדש נותרה שאלה פתוחה. החוקרים גילו, עם זאת, כי HHV-6 מכניס את עצמו לטלומרים, אזורי DNA בקצות הכרומוזום החשובים לויסות החיסון ולהזדקנות.
שילוב ויראלי בטלומרים יכול לשבש את תפקוד הכרומוזום ולעורר שפע של סיבוכים, כולל סרטן, אומר סטיבן ג'ייקובסון, ראש האימונולוגיה הנגיפית במכון הלאומי להפרעות נוירולוגיות ושבץ מוחי, שלא היה מעורב בעבודה. למעשה, כבר קיימות עדויות ראשוניות לכך ש- HHV-6 עשוי להיות קשור לכמה לימפומות, קבוצה מגוונת של סרטן הפוגעת בתאי מערכת החיסון.
HHV-6 גם היה חשוד לאשם בהפרעות נוירולוגיות, כולל אפילפסיה, טרשת נפוצה ותסמונת עייפות כרונית. עדויות ראשוניות אף מצביעות על כך שטיפולים אנטי-ויראליים יכולים לטפל בהצלחה בתפקוד לקוי של מערכת העצבים המרכזית בחולים עם HHV-6 משולב כרומוזומלית, על פי המומחה למחלות זיהומיות מאוניברסיטת סטנפורד, חוזה מונטויה ותלמידו מיטשל לון, שהציגו את עבודתם שלא פורסמה בכנס שנערך לאחרונה. אין ספק, המחקר האחרון של הול ידרבן מדענים אחרים לבדוק באופן נרחב יותר את קיומם של HHV-6 משולבים בחולים הסובלים מהפרעות אלה.
לעת עתה, הול ועמיתיה מתכננים להמשיך לעקוב אחר התינוקות הנגועים בכמויות מולדות כדי לקבוע אם התפתחותם מושפעת לרעה מנוכחות HHV-6 בגנום שלהם. החדשות הטובות, מציין הול, הן שלרופאים יש את הכלים לאבחון זיהומים תורשתיים אלה בלידתם, מה שמאפשר למשפחות לנקוט באמצעי מניעה אם מחקר נוסף מגלה כי HHV-6 משפיע לרעה על ילדים הנושאים אותו.