תוכן עניינים:
וִידֵאוֹ: לינדה בוקנסטדט: מסורת משפחתית מדעית
2023 מְחַבֵּר: Peter Bradberry | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-05-21 22:33
פיינליסט של ווסטינגהאוס משנת 1974 מקבל תחילה גמגום, ואז מחלת ליים - וכעת ההטיות המערכתיות של הרפואה האקדמית.
בקיצור
שנת גמר: 1974.
הפרויקט שלה: באמצעות רעש לבן כדי להילחם בגמגום.
מה הוביל לפרויקט: כשלינדה בוקנסטדט גדלה בדייטון, אוהיו, אביה המהנדס עזר להשיק את קריירת המחקר הרפואי שלה בשתי דרכים: ראשית, הוא האמין שבנות יכולות לעשות פרויקטים מדעיים כמו גם בנים - ועודד את בנותיו לעשות פרויקטים כאלה.. שנית, היה לו חבר עם גמגום בולט.
שנת גמר: 1974.
הפרויקט שלה: באמצעות רעש לבן כדי להילחם בגמגום.
מה הוביל לפרויקט: כשלינדה בוקנסטדט גדלה בדייטון, אוהיו, אביה המהנדס עזר להשיק את קריירת המחקר הרפואי שלה בשתי דרכים: ראשית, הוא האמין שבנות יכולות לעשות פרויקטים מדעיים כמו גם בנים - ועודד את בנותיו לעשות פרויקטים כאלה.. שנית, היה לו חבר עם גמגום בולט.
הגמגום ריתק אותה. "אני זוכר שראיתי איך הוא נאבק לדבר, וסקרן אותי למה זה יכול להיות", אומר בוקנשטט, שנרשם כסטודנט במשרה מלאה באוניברסיטת רייט סטייט המקומית בגיל 15. כפרויקט מדעי להשתתף בתחרויות., היא חשבה שהיא תבדוק רעיון: לאנשים שגמגמו יכול להיות קצת הד במסלולי המוח בין אוזניהם לבין החלקים במוחם שאחראים לשמיעה. מה אם היא תציף את המסלולים האלה? היא ניסתה את זה וגילתה שבנושאיה האזנה לרעש לבן תוך כדי דיבור שיפרה את הגמגום במידה ניכרת. לינדה נכנסה לתוצאות שלה בחיפוש כישרונות המדע מווסטינגהאוס 1974. היא ידעה על התחרות מכיוון שאחותה הגדולה, פולה, הייתה פיינליסטית בשנת 1971 - ייעוד שנודע לה עד מהרה שישתפו.
ההשפעה על הקריירה שלה: הפיכתו לגמר ווסטינגהאוס עורר את הקסם של בוקנסטדט מגוף האדם. לאחר שסיימה את לימודיה בהרווארד בגיל 19, היא למדה בבית ספר לרפואה, עשתה תושבות ברפואה פנימית בייל, ומלבד מלגה באוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו, הייתה מאז ומתאימה ראומטולוגית וחוקרת בייל. תחום המחקר העיקרי שלה חקר את התגובה החיסונית לחיידק הגורם למחלת ליים.
מה היא עושה עכשיו: בשנות השמונים של המאה העשרים היה בוקנשטדט יחד עם האחות פאולה, המטולוגית במרכז הרפואי של אוניברסיטת מישיגן, חלוצה כאישה ברפואה אקדמית. היא ורבים אחרים הניחו שנשים יהוו מחצית מהסגל הקבוע בבתי ספר כאלה לפני זמן רב מדי. הם לא. אז היום, בוקנשטדט עדיין רואה חולים ועושה מחקר, אך היא גם קיבלה תפקיד חדש: מנהל בית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל.
בעמדתו החדשה של בוקנסטדט היא תוקפת את הסיבות שנשים מוכשרות וחוקרי מיעוט רבים אינם מצליחים לממש את הפוטנציאל האקדמי שלהם. "המטרה שלי היא לנסות לשוות את המגרש כאן ולעזור לכל הסגל ברמת הפרופסור להבין מה הדרישות לקידום, ולעזור להדריך אותם כדי שיוכלו להשיג את יעדיהם האישיים", היא אומרת.
היא הוקלטה לתפקיד משום ש"היא הצליחה לעלות בדרגות בייל ומכירה את האתגרים של הרפואה האקדמית גם כקלינאית וגם כחוקרת ", אומרת קרולין מזור, פרופסור לפסיכיאטריה ודיקנית עמית לענייני סגל ב בית הספר לרפואה של ייל. היא גם "מבינה כי סגל מגוון, במיוחד מבחינת ייצוג מגדרי ומיעוט, מוסיף ערך לחוויה האקדמית.".
מבחינת בוקנשטדט זו ההוכחה שעידוד משתלם. אביו של בוקנסטדט עודד את שתי בנותיו ללכת למדע. כעת שתי בנותיה של פאולה עוסקות במחקר רפואי, ובתה בגילאי התיכון של לינדה תעשה מחקר בקיץ הקרוב, בתקווה שתניב תוצאות שתוכל להיכנס לחיפוש הכישרון של אינטל. "זו הייתה מסורת," אומר בוקנסטדט. "אחותי ואני גדלנו בסביבה שתמכה בנשים שעושות רפואה ומדע. ילדינו מכירים בכך שהם יכולים לעשות את אותו הדבר.".