וִידֵאוֹ: מקור גיל המעבר: מדוע נשים חולקות פוריות?
2023 מְחַבֵּר: Peter Bradberry | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-05-21 22:33
מחקר חדש שופך אור על מדוע נשים שורדות במשך עשרות שנים כאשר נקבות במינים רבים אחרים מתות לאחר שהן מאבדות את היכולת להתרבות.
מקור גיל המעבר תמה את הביולוגים האבולוציוניים במחצית המאה האחרונה. שלושה מחקרים חדשים מנסים תאורה. השאלה האמיתית, לעומת זאת, היא כנראה לא: מדוע גיל המעבר? במקום זאת, מדוע נשים מאחרות על פוריותן?
השחלות האנושיות נוטות להיסגר עד גיל 50 ואפילו צעירות יותר, אך בדרך כלל נשים חיות בריא במשך עשרות שנים. זה עף מול התיאוריה האבולוציונית שאובדן פוריות צריך להיות סוף הקו, מכיוון שברגע שהגידול נעצר, האבולוציה כבר לא יכולה לבחור לגנים המקדמים הישרדות.
ההסבר הפופולרי ביותר, "השערת הסבתא", טוען כי אורך חיים נדיב לאחר רבייה הגיוני אם סבתא משפרת את הישרדותם ורבייתם של נכדיה, ובכך מבטיחה המשך הגנים שלה, כולל גנים התורמים לאריכות ימים. אך הספקנים טוענים שהמתמטיקה משופרת. מנקודת מבט אבולוציונית, כמעט ולא עדיף שאישה תוותר על ההזדמנות ללדת ילדים נוספים משלה, וכך להעביר את מחצית הגנים שלה, למען שיפור הישרדותם של נכדיה, הנושאים רק רבע. מהגנים שלה.
"הבעיה היא שיתרונות הסבתא הללו אינם גדולים מספיק בכדי להפסיק אי פעם להפסיק את הריבוי בין הגילאים 40 עד 50", אומר מייקל קנט, ביולוג אבולוציוני מאוניברסיטת אקסטר באנגליה ומחבר שותף למחקר חדש בנושא בראשית גיל המעבר שפורסם השבוע בפרוצדורות של האקדמיה הלאומית למדעים ארה"ב. "כשאתה מסתכל על נתונים של ציידים-לקטים ואוכלוסיות פוריות טבעיות אחרות, הסכומים פשוט לא מסתכמים." סבתות אמנם מיטיבות עם צאצאיהן, לדבריו, אך התמורה הגנטית קטנה בהשוואה לאלו של ייצור ילד אחר.
החזן והמחבר המשותף רופוס ג'ונסטון, ביולוג אבולוציוני מאוניברסיטת קיימברידג 'באנגליה, השתמש בתורת המשחקים כדי לטעון כי גיל המעבר הוא הפסקת רבייה מוקדמת שמקורה בסכסוך רבייה בין דורות. ברוב המינים המתרבים בשיתוף פעולה, הרבייה מדוכאת אצל נקבות צעירות יותר, הפועלות כעוזרות לנקבות המתבגרות. לעומתם, לדבריהם, נשים צעירות יותר בקבוצות חברתיות אנושיות זוכות בהגרלות הרבייה, משום שהגדולות מפסיקות להביא תינוקות.
"הראינו כי בהשוואה לפרימטים אחרים המציגים אורך חיים לאחר רבייה, בני אדם באמת בולטים מכיוון שאין ממש חפיפה בין רבייה לדורות," אומר קנט. "נשים מפסיקות להתרבות בממוצע כאשר הדור הבא מתחיל להתרבות.".
זה הגיוני מבחינה אבולוציונית, אומרים קנט וג'ונסטון, מכיוון שבניגוד לרוב היונקים, נשים צעירות נוטות לעבור לקהילות בני זוגן, שם הן הופכות למהגרים שרק המשפחה הגנטית היחידה שלהם היא ילדיהם. אין רווח גנטי בסיוע לחמותן להביא ילדים נוספים לעולם, מכיוון שהן לא ישתפו שום גנים עם אותם ילדים. אך אישה מבוגרת המסייעת לאשתו של בנה להתרבות תרוויח בכך שתנחיל לנכדיה 25 אחוז מהגנים שלה.
"אנו מראים שהאסטרטגיה הטובה ביותר של החמות היא להפסיק את הרבייה, להימנע מתחרות ולאפשר לכלת להתרבות ולעזור לה", אומר קנט. "זו הפעם הראשונה שמישהו לוקח את הרעיון שבני אדם התפתחו עם הטיה מינית זו בפיזורו ובחן את ההשלכות לאופן בו ייפתרו סכסוכים אלה בתוך המשפחה.".
אמה של השערת הסבתא, האנתרופולוגית קירסטן הוקס מאוניברסיטת יוטה, אומרת שקנט וג'ונסטון צודקים להתמקד בסכסוך בין-דורי. לפילים יש תינוקות בשנות ה -60 לחייהם, ולווייתנים מסוימים יולדים בשנות ה -80 לחייהם. "זה בבירור משהו שבחירה יכולה להתאים," היא אומרת. "אז להסביר מדוע זה לא צריך להיות חלק מהסיפור." אך היא חולקת על טענתם לפיזור ההטיה הנשית היא למעשה דפוס המגורים האנושי / קופי האוניברסלי, ומצביעה על כך שמחצית מהשימפנפות הצעירות במרכז המחקר של זרם גומבה של האנתרופולוגית ג'יין גודול נותרים אצל אימם, וכי מחקרים אחרונים מראים שלעתים קרובות ציידים לקטים מתגוררים גם אצל משפחת האישה.
הסבר נוסף לגיל המעבר הוא "השערת האם", הקובעת כי היא מתרחשת משום שאמהות מבוגרות עשויות להרוויח יותר, מבחינה גנטית, על ידי השקעת משאבים בילדיהן הקיימים מאשר בלידת ילדים חדשים. חוקרים ממכון מקס פלאנק למחקר דמוגרפי ברוסטוק, גרמניה, טוענים זאת בכתב העת האמריקני לפיזיקה אנתרופולוגית (AJPA), ומסיקים כי גיל המעבר הוא יתרון כאשר אישה התבגרה מספיק בכדי להתמודד עם סיכון מוגבר ללידה מתה, לידה מומים ומותה שלה בלידה.
חוקרי מחקר AJPA אחר, המבוסס על נתונים של 400 שנה על לידות בקוסטה ריקה, סבורים כי אורך החיים לאחר גיל המעבר קשור במספר מוגבר של ילדים אך במספר מופחת של נכדים - ממצא התומך באמהות על פני סבתות.
"אנחנו לא אומרים שסבתות אינן מספקות הטבות בחברות מסוימות", אומרת כותבת המחקר לורנה מדריגל, אנתרופולוגית באוניברסיטת דרום פלורידה בטמפה. אבל, "אנחנו לא צריכים להניח שתבנית אחת מתאימה לכולם.".
הנתונים על פוריות הקופים הגדולים הם נקודתיים, אך מה שיש שם מראה שקרובינו הקרובים ביותר, שימפנזים, בונובו, גורילות, ואפילו אורנגאוטנים - מפסיקים ללדת תינוקות בערך באותו הגיל שאנחנו עושים: בסוף שנות ה -30. ההבדל הוא שהם בדרך כלל מתים זמן קצר אחר כך. "הדבר שמבדיל אותנו מקופי-האדם אינו עידן הירידה בפוריות, אלא היעדר ההזדקנות במערכות אחרות", אומר הוקס. "אני אומר את זה הרבה זמן ואני לא חושב שזה מה שמישהו שומע. כנראה מה שהרבה אנשים מוכנים להקשיב לו הוא הדרך שקנט וג'ונסטון הגדירו זאת, שהשאלה האמיתית היא: ' מדוע אנו מפסיקים [להתרבות] כל כך מוקדם? ' אני חושב שבשורה התחתונה, לעומת קרובי המשפחה הקרובים ביותר שלנו, אנחנו לא. ".