טריליוני חתיכות פלסטיק זעירות שוכנות בקרח הארקטי

והם יכולים להשתחרר כאשר זה נמס.

כמות בלתי נגמרת של זיהום פלסטי מוצאת את דרכה לאוקיאנוס מדי שנה. אף אחד לא יודע בוודאות מה הופך לכל הזבל הזה. חלק גדול ממנו ככל הנראה נשחק לפתקים מיקרו-פלסטיים, זעירים בקוטר של פחות מחמישה מילימטרים, העלולים לספוג מזהמים ולעתים קרובות הם נבלעים על ידי בעלי חיים ימיים, כולל דגים וסרטנים.

באופן לא צפוי, טריליוני החלקיקים הללו מגיעים בסופו של דבר לקרח ים הארקטי, כך עולה ממאמר שפורסם במאי בכתב העת המדעי Earth's Future. המחקר מצא כי קרח ים מכיל עד 240 חלקיקים מיקרופלסטיים למטר מעוקב, פי 2,000 פי צפיפות החלקיקים שעל פי ההערכות צפים בתיקון האשפה הגדול באוקיאנוס השקט. "אנו יודעים שמיקרו-פלסטיק נמצא באוקיאנוסים ברחבי העולם, אך מפתיע שהוא נמצא בשפע כזה בקרח הים הארקטי", אומרת רחל אובברד, מדענת חומרים ומהנדסת מכללת דרטמות 'וחוקרת ראשית של המחקר. כאשר נוצר קרח על פני האוקיאנוס, הוא לוכד כל מה שקורה שם. נראה כי תהליך ההקפאה מרכז את החלקיקים הכלואים, שאחרת בסופו של דבר ישקעו בקרקעית הים.

אובארד לא יצא לבחון קרח ים אחר פלסטיק. במקום זאת היא וסטודנטית חיפשו אצות בארבע ליבות קרח שנאספו ממקומות מרוחקים באוקיאנוס הארקטי. אולם כאשר היא נמסה וסיננה את הדגימות, היא מצאה חתיכות כחולות, אדומות, ירוקות ושחורות. "הדברים הצבעוניים האלה", היא אומרת, "פשוט קפצו לעברי."

בחילוץ מהדגימות מעריכים אובברד ועמיתיה כי עד שבע טריליון חתיכות של מיקרו-פלסטיק בסך הכל עלולות להשתחרר כאשר קרח הים הארקטי נמס בגלל שינויי אקלים. יש חוקרים שאומרים שהקיץ בארקטי עשוי להיות נטול קרח בסביבות 2100. אחרים מקרינים שזה יכול לקרות בעשור הבא.