תוכן עניינים:
וִידֵאוֹ: סופות טורנדו עשויות להיות מעוותות על ידי שינויי אקלים
חוקרים חושדים שקשר בין התחממות כדור הארץ לשינויים במזג האוויר בטורנדו בארה"ב.
כאשר סופות טורנדו נוצרות ומגיעות לכדור הארץ בעמודות מרושעות של רוחות של 100 קמ"ש, הן עושות זאת מכל כך הרבה סיבות ספציפיות עד שכמעט בלתי אפשרי לחזות היכן הן עלולות לפגוע או כמה חזק הן יהיו.
המתכון לטורנדו צריך להיות ספציפי לזהב. טמפרטורות האוויר על הקרקע צריכות להיות בדיוק כמו גם טמפרטורות האוויר באטמוספירה העליונה. האוויר צריך להתערבב במקום הנכון ובזמן הנכון של השנה, וצריכה להיות סערה חזקה מספיק כדי לערבב את הכל יחד.
מסיבות כאלה הופעות טורנדו מופצות בצורה כה לא אחידה. סופות טורנדו פגעו בכל יבשת על פני כדור הארץ למעט אנטארקטיקה, אך הרוב המכריע של סופות הטורנדו פגעו בארצות הברית, במיוחד בדרום ודרום מזרח ארצות הברית, או "סמטת הטורנדו", שם האוויר הקר הנושף מזרחה מהרי הרוקי יכול להתערבב עד השפעה קטלנית עם אוויר חם הנושף צפונה ממפרץ מקסיקו.
בערך 1, 000 סופות טורנדו נוגעות בארצות הברית מדי שנה, הכי הרבה לכל מדינה לפי נתוני מרכז האקלים הלאומי. קנדה היא שנייה רחוקה עם כ 100 בכל שנה.
לאור הרגישות הגבוהה הטמונה ביצירת טורנדו והיעדר דפוס ברור באירועי טורנדו, מדענים נזהרו בקישור הסופות לשינויי אקלים בכל דרך שהיא. אך הם מתחילים להבחין במגמות מסוימות, כלומר כאשר מתרחשות סופות טורנדו.
ימי טורנדו פחותים אך חריפים יותר
ניתוח חדש של ספירת טורנדו בארצות הברית החל משנות החמישים מצא כי בעוד שאמריקה ראתה בעקביות כ -1,000 טורנדו מדי שנה, מספר הימים שבהם התרחשו טורנדו יורד בהתמדה. מגמה זו שווה לעלייה ב"צפיפות טורנדו "- במילים אחרות, ארצות הברית ראתה את אותו מספר של טורנדו, אך בפחות ימים.
עם זאת, כאשר הימים האלה מגיעים, הם מגיעים עם אכזריות גדולה עוד יותר, על פי ג'יימס אלסנר, פרופסור לגיאוגרפיה מאוניברסיטת פלורידה וסופר מוביל על המחקר, שפורסם בתחילת החודש בכתב העת Climate Dynamics.
המחקר עצמו לא מרחיק לכת הרבה יותר מזה. אלסנר וצוותו מצביעים על המגמה הסטטיסטית - כי "הסיכון לימי טורנדו גדולים עם התפרצויות טורנדו מרוכזות בצפיפות נמצא בעלייה" - אך רק מצביע על השערה לגבי השינויים הסביבתיים שעומדים מאחורי מגמה זו.
ההשערה מתייחסת למרכיב חשוב ביצירת טורנדו: ערבוב אוויר חם על פני השטח ואוויר קר באטמוספירה העליונה. כאשר זרימות אוויר שונות אלה מעורבבות יחד בסביבה סוערת עם לחצים קונווקטיביים ספציפיים, הם יכולים להתפתל יחד כדי ליצור טורנדו. אלסנר חושב ששינויי אקלים המחממים את האטמוספירה עלולים להחניק את היווצרות הטורנדו לאורך כל השנה, עד שמגיע כיס אוויר קר.
"אנו משערים שמכיוון שיש התחממות על פני השטח ומעלה, זה סוג של קיפאון שמוביל למספר ימים עם סופות טורנדו", אמר אלסנר. "אבל כשהם באים, הם באים בחבורות.".
היו אירועים בולטים בשנים האחרונות כאשר מספר גדול של סופות טורנדו פגעו באזור אחד באותו יום. ב- 27 באפריל 2011, למשל, נגעו 62 סופות טורנדו באלבמה, והותירו אחריה 250 הרוגים ו23,000 בתים שניזוקו או נהרסו (ClimateWire, 30 באפריל).
קווין טרנברת ', מדען בכיר במרכז הלאומי למחקר אטמוספרי, אמר כי המחקר מספק ראיות נוספות למה שמדענים רבים באקלים כבר חשדו בו. בראיון שנערך עם סיינטיפיק אמריקן אשתקד דן טרנברת בקשר הקלוש בין שינויי אקלים ופעילות טורנדו קיצונית יותר.
ובכל זאת, לדבריו, המחקר על סופות טורנדו "רצוף בקושי" והציע כי מדענים יוכלו רק בסופו של דבר להבין טוב יותר את ההסתברות שנוצרו סופות טורנדו בתנאי מזג אוויר מסוימים.
"זה כנראה הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות אי פעם," אמר טרנברת.
'שדה משחק שונה' לחוקרים
הרולד ברוקס, מדען מחקר בכיר במעבדה הלאומית לסופות קשות של המינהל הלאומי לאוקיאנוסים ואטמוספירה, אמר כי המגמה בהגדלת צפיפות הטורנדו היא דבר שהוא מדבר עליו בכנסים מדעיים כמעט שנתיים.
"אני חושב ש [המגמה] אמיתית," אמר ברוקס. "עכשיו למה [זה אמיתי] זו שאלה אחרת לגמרי.".
ברוקס מפקפק יותר במנגנון הפיזי שמציע הצוות של אלזנר. אלסנר עצמו תיאר את ההשערה שלו כ"מגרה, אבל אי אפשר להסיק בוודאות "שהמגמה שצוותו הדגיש היא תוצאה של שינויי אקלים. עם זאת, הוא הוסיף כי הממצאים יכולים לדחוף את הדיון המדעי סביב סופות טורנדו ושינויי אקלים "למגרש משחק אחר."
"אני חושב שלפני עבודה זו מדענים בחנו רק את מספר הטורנדו והגיעו למסקנה, בהתבסס על מדד זה, ששינוי האקלים אינו משפיע ככל הנראה על סופות הטורנדו. אך מה שמחקר זה מראה שיש מדדים אחרים", אמר אלסנר.
אלסנר הוסיף כי בעבר בכנסים מדעיים בנושא סופות טורנדו, היה מעט מאוד דיון בשינויי אקלים.
"אני חושב שזה ישתנה עכשיו," הוא אמר.
"ההשערה שלנו כמובן היא רק אחת מתוך כמה, ולכן עלינו לנסות להבין איזו מהן יכולה להיות המקרה, ואני חושב שנראה הרבה מחקרים בנושא זה", אמר אלסנר.
ברוקס אמר כי ההתמודדות עם המנגנון הפיזי היא האתגר הגדול הבא עבור מדענים, והוא אמר שכמה מדענים כבר עובדים על זה. אלסנר וצוותו "זיהו תוצאה מעניינת", אמר ברוקס, "אנחנו עדיין לא בטוחים מה לעשות עם זה.
"לחבורה מאיתנו יש רעיונות איך זה יכול לעבוד, אבל להשיג מספיק נתונים איכותיים כדי לאמת את זה, זה קשה", הוסיף.
